איך מכוונים מתלים באופנוע אנדורו - המדריך המעשי

רוב הרוכבים שניגשים לכוונון מתלים כבר יודעים מה עושים הקליקרים. מה שחסר הוא משהו אחר: באיזה סדר לגעת בהם, ואילו בעיות הם לא יפתרו בכלל כמה שלא תסובב.

המדריך הזה עוסק בסדר הזה. הוא מניח שאתה רוכב, שאתה מזהה מתי האופנוע לא עושה מה שביקשת, ושאתה מוכן להוציא סרט מדידה.

שלושה מנגנונים, לא שלושה בורגים

הטעות המושגית שעומדת מאחורי רוב הכוונונים הכושלים היא לחשוב שיש שלושה כוונונים. בפועל יש שלושה מנגנונים נפרדים, ורק לחלקם יש בורג.

הקפיץ הסלילי נושא את המשקל וקובע את גובה העבודה. הפרילוד לא משנה את קשיחות הקפיץ - הוא רק מזיז את נקודת ההתחלה שלו על אותה עקומה.

קפיץ האוויר. בבולם עם קפיץ סלילי, האוויר הכלוא מעל השמן מתפקד כקפיץ שני. הוא פרוגרסיבי: כמעט לא מורגש בתחילת המהלך, ושולט בשליש האחרון. אין לו שסתום ואין לו קליקר - הבולם פתוח לאטמוספירה, והדרך לשנות אותו היא גובה השמן. בבולמי אוויר התמונה הפוכה: שם האוויר הוא הקפיץ הראשי, נקבע במשאבה, וגובה השמן מכוון רק את הפרוגרסיביות.

השיכוך (Damping) - השליטה במהירות שבה המתלה נדחס וחוזר. השיכוך ההידראולי, בדחיסה ובחזרה, לא נושא את משקל האופנוע. התפקיד שלו הוא לשלוט במהירות שבה המתלה נע, וזה כל תפקידו.

בקיצור, שלוש שורות שכדאי לזכור:

• קפיץ - מחזיק את המשקל וקובע כמה המתלה שוקע
• שיכוך דחיסה (Compression) - שולט כמה מהר המתלה נסגר
• שיכוך חזרה (Rebound) - שולט כמה מהר הוא נפתח בחזרה

ההפרדה הזו היא הכלי האבחוני החשוב במדריך. כשהאופנוע יושב נמוך מדי זו בעיית קפיץ, לא בעיית דחיסה. כשהוא מכה בתחתית רק בקפיצות גדולות זו בעיית גובה שמן, לא בעיית קליקר. כשהוא בועט אחרי מהמורה זו בעיית שיכוך. ערבוב בין השלושה הוא מה שמייצר את הסיבובים האינסופיים בחניון.

השיכוך מגיב למהירות, לא לגודל המכשול

זו הנקודה שהכי קשה להפנים, והיא משנה את כל האבחון.

השיכוך לא יודע על איזה מכשול עברת ולא באיזו מהירות אתה נוסע. הוא מגיב אך ורק למהירות שבה ציר המתלה נע. ולשתיים אין קשר ישיר: מעבר איטי על סלע עם קצה חד הוא אירוע מהיר מאוד עבור המתלה, ואילו פנייה מהירה בבנקט או צלילה בבלימה הם אירועים איטיים.

מכאן החלוקה:

שיכוך דחיסה במהירות נמוכה (Low-Speed) - שולט בהעברות משקל: צלילה בבלימה, שקיעה של החלק האחורי בהאצה, תמיכה של המתלים בפניות ושקיעה תחת עומס מתמשך. זה מה שקובע עד כמה האופנוע מרגיש יציב ונתמך כשהמשקל עובר קדימה, אחורה או לצדדים.

שיכוך דחיסה במהירות גבוהה (High-Speed) - שולט במכות חדות: אבנים מרובעות, שורשים, נחיתות. זה מה שקובע איך האופנוע סופג.

בבולם האחורי, שני כוונוני הדחיסה נמצאים בדרך כלל באותו אזור: הכיוון למהירות גבוהה נעשה באמצעות אום משושה גדול, והכיוון למהירות נמוכה באמצעות בורג קטן שנמצא במרכזו.

בבולם הקדמי, הכיוון החיצוני של הדחיסה משפיע בעיקר על תנועות מתלה במהירות נמוכה. ההתנהגות במכות חדות ומהירות נקבעת במידה רבה על ידי מערך השסתומים והדסקיות (Shim Stack) שבתוך הבולם, ולכן אי אפשר לשנות אותה באופן משמעותי באמצעות הקליקר בלבד.

זו גם הסיבה שלפעמים סוגרים את כיוון הדחיסה עוד ועוד, אבל הבולם עדיין נסגר עד סוף המהלך במכה חזקה או במדרגת סלע. הקליקר יכול להשפיע, אבל הוא לא בהכרח הכיוון שיפתור את הבעיה. במקרה כזה צריך לבדוק גורמים נוספים, כמו קשיחות הקפיץ, גובה השמן והכיוון הפנימי של הבולם.

הסדר

כל שלב מניח שהקודם לו נסגר. דילוג אחורה מבטל את מה שעשית קדימה.

1. קשיחות הקפיץ - צריכה להתאים למשקל הרוכב עם ציוד רכיבה מלא. זו תכונה של הקפיץ עצמו, לא כוונון שאפשר לשנות.
2. סאג - קובע גובה עבודה וגיאומטריה.
3. איזון קדמי-אחורי - כולל המיקום של הבולמים הקדמיים בתוך המשולשים, שמשפיע על גובה החלק הקדמי ועל התנהגות האופנוע.
4. גובה השמן בבולם - משפיע על כמה קשה לבולם להגיע לסוף המהלך במכות חזקות.
5. שיכוך חזרה.
6. שיכוך דחיסה.

רוב הרוכבים מתחילים בשלב 6 ומסיימים שם.

סאג - מה הוא באמת קובע

סאג הוא פשוט הכמות שבה המתלה האחורי שוקע ממשקל האופנוע והרוכב. המדידה שלו עוזרת גם לכוון את גובה העבודה של החלק האחורי וגם לבדוק אם הקפיץ מתאים למשקל שלך.

מודדים את המרחק מציר הגלגל האחורי לנקודה קבועה בחלק האחורי של האופנוע בשלושה מצבים:

1. כשהגלגל האחורי באוויר והמתלה פתוח לגמרי.
2. כשהאופנוע עומד על הקרקע ללא רוכב.
3. כשהרוכב על האופנוע, עם ציוד רכיבה מלא והרגליים על הרגליות.

משלוש המדידות מקבלים שני נתונים שונים:

סאג חופשי (Static/Free Sag) - ההפרש בין המדידה הראשונה לשנייה. כלומר, כמה המתלה שוקע ממשקל האופנוע בלבד.

סאג רוכב (Rider Sag) - ההפרש בין המדידה הראשונה לשלישית. כלומר, כמה המתלה שוקע כשהרוכב וציוד הרכיבה נמצאים על האופנוע. באופנועי אנדורו מדובר בדרך כלל באזור 100-110 מ"מ, אבל הערך המדויק משתנה בין דגמים ולכן צריך לבדוק את המלצת היצרן.

למה צריך את שתי המדידות? כי אפשר להגיע לסאג רוכב שנראה תקין באמצעות שינוי העומס המקדים על הקפיץ (Preload), גם כאשר הקפיץ עצמו אינו מתאים למשקל הרוכב. הסאג החופשי נותן אינדיקציה נוספת שעוזרת לזהות מצב כזה.

לכמות השקיעה יש גם השפעה ישירה על האופן שבו האופנוע מתנהג.

כשהחלק האחורי שוקע יותר, הוא יושב נמוך יותר ביחס לחלק הקדמי. האופנוע נוטה להיות יציב יותר בקו ישר, אבל ההיגוי נעשה פחות זריז והוא עלול להרגיש כבד או עקשן בכניסה לפניות.

כשהחלק האחורי שוקע פחות, הוא נשאר גבוה יותר ביחס לחלק הקדמי. ההיגוי נעשה חד ומהיר יותר והאופנוע נכנס לפניות בקלות רבה יותר, אבל הוא עלול להרגיש פחות יציב.

לכן, אם האופנוע מרגיש כאילו הוא לא רוצה לפנות, או שהאיזון בין החלק הקדמי לאחורי מרגיש לא נכון, הסאג הוא אחד הדברים הראשונים שכדאי לבדוק - עוד לפני שמתחילים לשנות את כיווני השיכוך.

איזון קדמי-אחורי וגובה הבולמים הקדמיים

המתלה הקדמי והאחורי עובדים יחד, ולכן חשוב שהאופנוע יהיה מאוזן ביניהם. אם החלק הקדמי שוקע בקלות בזמן שהחלק האחורי נשאר גבוה וקשיח, למשל, האופנוע יכול לצלול בכניסה לפנייה ולהרגיש לא מאוזן בהמשך שלה.

זו גם הסיבה שלא כדאי לנסות לפתור כל בעיה רק דרך הבולם שבו מרגישים אותה. שינוי בחלק הקדמי משפיע על האיזון מול החלק האחורי, ולהפך.

יש עוד כיוון שמשפיע מאוד על התנהגות האופנוע בפניות: גובה הבולמים הקדמיים בתוך המשולשים.

אם מעלים את צינורות הבולמים בתוך המשולשים, כך שחלק גדול יותר מהם בולט מעל המשולש העליון, החלק הקדמי של האופנוע נעשה נמוך יותר. כתוצאה מכך האופנוע נוטה להיכנס לפניות בקלות ובחדות רבה יותר, אך עשוי לאבד מעט מהיציבות שלו במהירות.

אם מורידים את צינורות הבולמים, כך שפחות מהם בולט מעל המשולש העליון, מתקבלת התוצאה ההפוכה: ההיגוי נעשה רגוע יותר והאופנוע נוטה להיות יציב יותר, אך פחות זריז בכניסה לפניות.

חשוב להבין שזה לא כיוון של השיכוך, אלא שינוי בגאומטריה ובאיזון של האופנוע. לכן, כאשר הבעיה היא שהאופנוע מרגיש עצל או חד מדי בפניות, גובה הבולמים הקדמיים יכול להשפיע יותר מסיבוב של קליקר.

את השינוי עושים בצעדים קטנים ובהתאם להוראות היצרן. חשוב ששני הבולמים יהיו בדיוק באותו גובה ושברגי המשולשים יהודקו למומנט שמצוין בספר הרכב.

גובה השמן - כיוון שאף קליקר לא יכול להחליף

אחת התלונות הנפוצות היא שהבולם הקדמי עובד מצוין ברוב הרכיבה, אבל מגיע לסוף המהלך במכות או בנחיתות חזקות. האינסטינקט הראשון הוא בדרך כלל לסגור את כיוון הדחיסה, אבל לא תמיד זה הפתרון הנכון.

הקשחת השיכוך יכולה לעזור לבולם להתנגד לסגירת המהלך, אך היא משפיעה גם על חלקים אחרים בעבודת המתלה. אם הבולם מרגיש טוב באבנים, שורשים ומכות קטנות ורק במכות הגדולות מגיע לסוף המהלך, הקשחת הדחיסה עלולה לפתור בעיה אחת ולגרום לבולם להרגיש קשיח ופחות נוח בשאר הרכיבה.

כאן נכנס לתמונה גובה השמן בבולם הקדמי.

מעל השמן בתוך הבולם נשאר חלל אוויר. כאשר מוסיפים שמן, חלל האוויר הזה נעשה קטן יותר. ככל שהבולם נדחס, האוויר נלחץ ומתנגד יותר ויותר לדחיסה. התוצאה היא התנגדות חזקה יותר לקראת סוף מהלך המתלה, עם השפעה קטנה יחסית על תחילת המהלך.

הפחתת גובה השמן עושה את ההפך: היא מגדילה את נפח האוויר ומפחיתה את ההתנגדות שנבנית לקראת סוף המהלך.

לכן, אם הבולם עובד טוב ברוב המסלול אבל משתמש בכל המהלך בקלות רבה מדי במכות הגדולות, גובה השמן הוא אחד הדברים שכדאי לבדוק לפני שמקשיחים משמעותית את השיכוך.

גובה השמן נמדד לפי שיטת המדידה שמגדיר היצרן, ובבולמים רבים המדידה נעשית כאשר הקפיץ בחוץ והבולם דחוס. אין מספר או כמות שינוי שמתאימים לכל הבולמים, ולכן יש לעבוד לפי ספר הרכב או הוראות יצרן המתלים ולא לעבור את טווח גובה השמן המותר.

דרך פשוטה לראות כמה מהמהלך הקדמי אתה באמת מנצל היא להשתמש בטבעת הגומי שעל אחד מצינורות הבולם, אם קיימת. לפני הרכיבה מצמידים אותה לנקודת ההתחלה, ובסיום בודקים עד לאן היא הגיעה.

אם היא מתקרבת לסוף המהלך ברכיבה שבה היו מכות חזקות, כנראה שאתה מנצל חלק גדול מהמהלך הזמין. אם היא נשארת באופן קבוע רחוקה מאוד מהסוף, ייתכן שהבולם קשיח מדי או שיש גורם אחר שמונע ממך לנצל את מלוא המהלך.

שיכוך חזרה - כשהמתלה לא מספיק להתאושש

שיכוך החזרה (Rebound) קובע באיזו מהירות המתלה נפתח בחזרה אחרי שהוא נדחס.

אם החזרה מהירה מדי, המתלה נפתח בבת אחת אחרי המכה. האופנוע מרגיש קפיצי, ובחלק האחורי אפשר להרגיש בעיטה שמרימה או זורקת את האופנוע אחרי מעבר על מהמורה.

אבל גם חזרה איטית מדי יוצרת בעיה, והיא לפעמים קשה יותר לזיהוי.

ברצף של אבנים, שורשים או מהמורות, המתלה צריך להספיק להיפתח מחדש לפני שהוא פוגש את המכה הבאה. אם שיכוך החזרה איטי מדי, הוא לא מספיק לעשות זאת. המכה הבאה מגיעה כשהמתלה עדיין שקוע, דוחסת אותו עוד קצת, ואז מגיעה עוד אחת.

כך, ממכה למכה, נשאר למתלה פחות ופחות מהלך זמין. לתופעה הזאת קוראים Packing.

התוצאה יכולה להיות מבלבלת: האופנוע מרגיש נמוך, קשיח ולא סופג, למרות שהבעיה אינה בהכרח שיכוך דחיסה קשיח מדי. פשוט נשאר למתלה מעט מדי מהלך כדי לספוג את המכה הבאה.

באנדורו התופעה מורגשת במיוחד בקטעים רצופים של אבנים ושורשים. אם האופנוע מרגיש טוב במעבר על מכשול בודד, אבל נעשה קשיח ופחות נשלט ככל שמתקדמים בתוך קטע טכני רצוף, שיכוך החזרה הוא אחד הדברים הראשונים שכדאי לבדוק.

שיכוך דחיסה

את שיכוך הדחיסה כדאי לכוון רק אחרי שהגובה, הסאג, האיזון ושיכוך החזרה כבר נמצאים במקום הנכון.

כאן חשוב להפריד בין שני סוגים של התנהגות.

אם האופנוע שוקע יותר מדי בהעברות משקל, למשל כשהחלק הקדמי צולל בבלימה או כשהמתלים שוקעים יותר מדי תחת עומס בפנייה, אפשר להוסיף שיכוך דחיסה במהירות נמוכה (Low-Speed Compression). כלומר, לסגור מעט את הכיוון.

לעומת זאת, אם האופנוע מרגיש קשיח במכות חדות, קופץ מעל אבנים ושורשים במקום לספוג אותם, או שהגלגל מתקשה להישאר במגע עם הקרקע, ייתכן שנדרשת פחות התנגדות בדחיסה המהירה.

חשוב לזכור שלא בכל בולם אפשר לכוון את הדחיסה במהירות גבוהה מבחוץ. אם הכיוון החיצוני משפיע בעיקר על הדחיסה במהירות נמוכה, יש גבול לכמה אפשר לשנות את ההתנהגות במכות חדות באמצעות הקליקר בלבד.

ברכיבת אנדורו, במיוחד בשטח טכני, המטרה היא לא להפוך את המתלים לקשיחים ככל האפשר. הגלגלים צריכים להיות מסוגלים לנוע במהירות ולעקוב אחרי פני הקרקע. מתלה קשיח מדי עלול לגרום לגלגל לקפוץ מאבן לאבן במקום להישאר צמוד לקרקע - וכשהגלגל מאבד מגע, הוא מאבד גם אחיזה.

שיטת בדיקה

בחר קטע קצר ומוכר שיש בו כמה סוגי שטח: אבנים או שורשים, רצף מהמורות, פנייה, בלימה ומכה גדולה. עבור עליו שוב ושוב בקצב דומה ושנה בכל פעם רק כיוון אחד, בדרך כלל 1-2 קליקים.

בכל מעבר בדוק דבר אחד:

• בלימה חזקה - הקדמי צולל יותר מדי? הוסף מעט שיכוך דחיסה במהירות נמוכה. אם הצלילה משמעותית, בדוק גם את הקפיץ והאיזון קדמי-אחורי.
• אבן או שורש בודד - המכה עוברת לידיים במקום להיספג? הפחת מעט שיכוך דחיסה.
• רצף אבנים ושורשים - המתלה נעשה קשה ונמוך ככל שמתקדמים? ייתכן שהחזרה איטית מדי והמתלה לא מספיק להיפתח. האץ מעט את שיכוך החזרה.
• אחרי מכשול - החלק האחורי בועט כלפי מעלה? החזרה עשויה להיות מהירה מדי. האט אותה מעט.
• פנייה מוכרת - האופנוע מתקשה להיכנס לפנייה או מרחיב את הקו? בדוק קודם את הסאג והאיזון קדמי-אחורי, ורק אחר כך את גובה הבולמים הקדמיים במשולשים.
• מכה או נחיתה חזקה - המתלה מגיע לסוף המהלך? אם זה קורה רק במכות הגדולות, בבולם הקדמי בדוק גם את גובה השמן לפני שאתה מקשיח משמעותית את שיכוך הדחיסה.

רשום תמיד את נקודת ההתחלה ואת מספר הקליקים ששינית. אם קשה להרגיש הבדל, אפשר לבצע שינוי גדול יותר לצורך הבדיקה, להבין לאיזה כיוון ההתנהגות משתנה ואז לחזור ולכוון בצעדים קטנים.

שינוי אחד בכל פעם. אחרת לא תדע מה שיפר את האופנוע ומה יצר בעיה חדשה.

מה שכיוון לא יכול לתקן

גם הכיוון המושלם לא יעזור אם המתלים עצמם זקוקים לטיפול.

עם הזמן והשימוש, שמן הבולמים מתבלה וביצועי השיכוך משתנים בהדרגה. השינוי יכול להיות איטי כל כך שהרוכב מתרגל אליו ומפצה עליו בלי לשים לב. לכן אחרי טיפול מתלים האופנוע לפעמים מרגיש פתאום שונה או אפילו קשיח יותר - כשבפועל המתלים פשוט חזרו לעבוד כפי שהם אמורים.

אותו הדבר נכון לגבי בושינגים שחוקים, אטמים דולפים, חופש או חלקים פגומים. קליקרים יכולים לכוון מתלה תקין - הם לא יכולים לתקן מתלה שחוק.

אם המתלים לא טופלו זמן רב, כדאי להתחיל מטיפול ובדיקה ורק אחר כך לעבור לכיוון.

בקטגוריית העסקים באפליקציה אפשר למצוא מומחי בולמים ומעבדות מתלים.